<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן קי"ט</h1>
<h2>דף קה.</h2>
ברכת 'נטילת ידים' היא הקודמת לכל הברכות כלן, לפי שאין אדם רשאי לברך בידים מטנפות ואפלו ליגע בהן בפה ובחטם ובאזנים ובעינים, לפי שבלילה שורה רוח רעה על הידים עד שנוטל ידיו שלש פעמים, כדגרסינן במסכת שבת, פרק שמונה שרצים (קח, ב), הוא היה אומר, יד לעין תקצץ, יד לחטם תקצץ, יד לפה תקצץ, יד לחסודה (מקום שמקיז דם) תקצץ, יד לאמה תקצץ, יד לפי טבעת תקצץ, יד לגיגית (שמטיל בה שכר) תקצץ. יד מסמאה, יד מחרשת, יד מעלה פוליפוס (ריח החוטם או הפה). תניא, רבי יוסי אומר, בת חורין היא ומקפדת עד שלש פעמים. וגרסינן במסכת כלה פרק רבי יהודה, 'הנחמים באלים תחת כל-עץ רענן' (ישעיה נז, ה) וכו'. אמר שמואל, יד מחרשת, יד שופכת דמים וכו', כדאיתא למעלה, בנר א, כלל ב, חלק ג, פרק ג (סי' כא, ג) ולמטה, בחלק דרך ארץ (סי' שיד). ואל יזלזל בנטילת ידים לדברים שצריכין נטילה, כדגרסינן בפרקא קמא דסוטה (ד, ב), דרש רב עוירא, זמנין אמר ליה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר ליה משמיה דרבי אסי, כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאלו בא על אשה זונה וכו'. אמר רבי זריקא אמר רבי אלעזר, כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. ואמרינן עלה, אמר רבי אבהו, כל האוכל פת בלי נגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא, שנאמר, 'ככה יאכלו בני-ישראל את-לחמם טמא בגוים' (יחזקאל ד, יג). ואמרינן נמי בפרק ז דעדיות ובראש פרק מי שמתו במסכת ברכות (יט, א) את מי נדו, אלעזר בן חנוך, שזלזל בנטילת ידים ונדוהו חכמים ומת בנדויו וסקלו את ארונו. וגרסינן בפרק במה אשה יוצאה (שבת סב, ב), ואמר רב אמי, שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות ואלו הן, המשתין מים בפני מטתו ערם, והמזלזל בנטילת ידים, ומי שאשתו מקללתו בפניו. המשתין מים, אמר רבא לא אמרן אלא דמהדר אפיה לפוריה, אבל לבראי לית לן בה. וכי מהדר אפיה לפורייה נמי לא אמרן אלא אארעא, אבל למנא לית לן בה. והמזלזל בנטילת ידים, אמר רבא לא אמרן אלא דלא משא כלל, אבל משא ולא משא לית לן בה. ולאו מילתא היא, דאמר רב חסדא אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפנאי טיבותא. ושאשתו מקללתו בפניו, אמר רבא על עסקי תכשיטיה. והני מילי דאית ליה ולא עביד לה. וכבר מצינו ברבי עקיבא שהחמיר בדבר נטילת ידים אף על פי שהיה אנוס, מה יש לו לעשות כאשר יכולין לקימו שלא על ידי הדחק, כדגרסינן במסכת ערובין, פרק עושין פסים (כא, ב), תנו רבנן, מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים והיה יהושע הגרסי משרת אותו. בכל יום ויום היו מכניסין מים במדה. פעם אחת מצאו שומר בית האסורים, אמר ליה, מה היום מימיך מר0בין שמא לחתור את האסורין אתה צריך, שפך לו חצין והניח חצין. כיון שהגיע אצל רבי עקיבא, אמר לו, יהושע, אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך. סח לו כל המארע. אמר לו תן לי מים לטל ידי. אמר לו, לשתות אין מגיעין, לנטילת ידים מגיעין, אמר ליה ומה אעשה שחיבין עליהם מיתה, מוטב שאמות מיתת עצמי ואל אעבר על דברי חברי. אמרו, שלא טעם כלום עד שהביא מים ונטל ידיו. וכששמעו חכמים את הדבר, אמרו, בזקנותו כך, בילדותו על אחת כמה וכמה, בבית האסורים כך, בביתו על אחת כמה וכמה. אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתקן שלמה ערובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה, 'בני אם-חכם לבך ישמח לבי גם-אני' (משלי כג, טו). ומצינו מנין התבות שבברכת 'נטילת ידים' יג ועם האנטל, שהוא הכלי, הם יד, כמנין י"ד אברים שביד עם ראשי אצבעות. וצריך הנוטל ידיו לקריאת שמע ולתפלה ולאכול פת או כל דבר שטבולו במשקין ליטול ידיו ולברך ברכת 'נטילת ידים'. והסימן הוא שטפתנ"י. שמע, טבול, פת, תפלה, נטילת ידים. ועל אלו הנטילות יברך ולא באחרות, שאלו חיבות וצריכות ברכה.
